מאמר זה לא מתמקד באופן מיוחד בכללים משפטיים ו/או שיפוטיים לפירוש חוזים, חוקים ותקדימים. במקום זאת, הוא בוחן את הגבולות והמגבלות של הגדרת המילה באופן כללי. זוהי גישה בלשנית ולאו דווקא צמודה ללשון החוק – אבל ההשלכות מבחינת הפירוש המשפטי ברורות.
מילים הן הכלי הבסיסי ביותר בארגז הכלים של עורך הדין – ועם זאת אנו מקדישים מעט מחשבה, אם בכלל, לתחום ולהיקף האמיתיים שלהן. מאמר זה מראה שמילים – וההגדרות שלהן – מושפעות ממתח ומלחץ שמקורם בגורמים שונים: הן נמתחות, מתכווצות, משתנות ומשנות את המשמעויות של מילה או של ההיקף שלה. לפעמים משמעויות כאלה יכולות להשתנות ב-180 מעלות ולעתים הן מבצעות “קפיצה קוואנטית” לא ברורה שלוקחת אותנו למקומות בלתי צפויים ומפתיעים (למשל: המילה באנגלית ‘gay’,שפירושה במקור ‘עליז’ אשר זכתה למשמעות חדשה כ’הומוסקסואל’ עד כדי כך שהמשמעות המקורית נעלמה כמעט לחלוטין. אגב מעניין שבעברית נעשה שימוש בצליל של המילה “גיי” עבור המילה “גאה” שפירושה עתה גם ‘הומוסקסואל’, כאשר משמעות המקורית של המילה “גאה” בעברית (בניגוד למקרה באנגלית) עדיין נשמרת.)
המילים כפופות לגורמים אובייקטיביים וסובייקטיביים כאחד. התחום והמשמעות של המילים עוברים ‘לחיצות ומתיחות’, בדומה לבלון שמתנפח או שהאוויר יוצא ממנו (והוא יכול אף להתפוצץ, עם היעלמה של מילה), וכפי שיהיה ברור מאוד בהמשך, לא כולם רואים את אותו ‘הבלון’. למעשה, ניתן לומר שההגדרה של מילה במילון היא ניסיון לבטא באופן תמציתי ככל הניתן את ‘המכנה המשותף הגדול ביותר’ של ההבנה של משמעה של מילה, המשמעות שלה והתחום שלה. או, ניתן לומר שהגדרה במילון היא ניסיון לתפוס את ‘לב’המשמעות של המילה. אולם, אנחנו לאו דווקא מבינים, מתכוונים או משתמשים במילים לפי המשמעות שלהן במילון.
המילים גם מתכווצות ומתרחבות עד שהן כוללות משמעויות אסוציאטיביות או סמליות, למשל ‘מוצק’ (‘בסיס מוצק’), דליל (‘דילול נכסים’), ואינספור משמעויות אחרות, שלא לדבר על אסוציאציות אישיות שהסיבה להן לא ידועה לנו: “אני מת על השם ג’ון, אבלמתעב את השם ג’ואן”. למה ששם אחד ייראה לאדם אחד דוחה ולאדם השני נפלא,ועד כשהם נשמעים כל כך דומים זה לזה? ה’אסוציאציות’ האלה גם משפיעות על האופן שאנו מפרשים מילים. האופן בו אנו קובעים את משמעות המילה לראשונה (בהשפעת ההקשר וגורמים אחרים) עשוי לקבוע גם את הדרך שנפרש אותה בעתיד.
נעשיתי מודע לגורמים הללו לראשונה כשחיזרתי אחרי אשתי. הרשו לי להסביר:
שפת האם שלי היא אנגלית. שפת האם של אשתי היא איטלקית. לכן, באופן טבעי, אנחנו מתקשרים בעברית (אותה אנחנו מכנים בחיבה ה‘לינגואה פרנקי‘ שלנו). התארסנו במילאנו שבאיטליה, והלכנו לקנות עניבה, חולצה וחליפה כהה לחתונה. הדבר הראשון שלמדתי הוא שכל אנשי המכירות התעקשו שהעניבה תהיה אפורה באמרם: “ per matrimonio – solo grigio” (לחתונה – רק אפור!). הלאה ל’חליפה הכהה’ – לבסוף חיפשתי במרץ חליפה שחורה, רק כדי לגלות שאשתי ואיש המכירות קראו לה ‘Blu’ – מה שבאופן טבעי מתרגמים לאנגלית ככחול דווקא. אני מודה שכשהחזקתי אותה כנגד האור בחוץ יכולתי לראות בה צבע כחול עמוק כהה, אולם מבחינתי החליפה עדיין היתה שחורה. לא רק זה – החוצץ בין כחול לשחור סומן על ידי חוצץ בין העולם דובר האנגלית לעולם דובר האיטלקית (כלומר, המשפחה שלי לעומת המשפחה שלה).
הגורמים האלה משפיעים על הכוונה ה’נתונה’ של המילה ועל המשמעות ה’נתפסת’ שלה. אם ניקח את דוגמת הכחול/שחור לעיל ונדמיין סקאלה של צבעים שעוברת בהדרגה משחור לכחול, עם דרגות בין 1 ל-100: דובר אנגלית עשוי לחשוב שכל הדרגות עד ל – 70 (למשל) על הסולם הם שחורים, ומעבר לזה הם כחולים; דובר איטלקית עשוי לחשוב שהשחורים הם רק ה-50 הראשונים (ומעבר לזה זה כחול). לכן קיימת חפיפה משמעותית – אך לא מוחלטת – במה ששני הצדדים תופסים כשחור, אבל יהיה תחום שנוי במחלוקת (בדוגמה שלנו בין 50 ל-70) בו המשמעות המדויקת של המילה ‘מעורפלת’. האזור המעורפל הזה הוא מה שעורכי הדין מנצלים בכישרון כה בה. זהו ה’תחום האפור’ הזה של המילה אותו מחפשים עורכי הדין ה’כרישים’. זוהי נקודת התורפה של הטרף שלו. בתחום האפור עורך הדין מראה לנו, כאילו הוא אומר, “אהה! חשבת שאתה יודע מה פירוש המילה הזאת, אבל אני אראה לך מה היא יכולה להגיד באמת!”. מה הפירוש האמיתי של המילה “גדול”? מה הפירוש האמיתי של המילים “עבודה”? ו-“סביר”? בשביל עורך הדין, הקרקע הפוריה ביותר היא התחומים שבשולי הבלון הצבעוני שלנו (ראה למטה), שם יש שיאמרו שהמילה איבדה את משמעותה ויש שיאמרו שהיא לא. הנקודה היא שזה לא בטוח.
כמתרגם, לומדים בקלות על ההיקף של מילים. אפשר לדמיין את התחום של מילים כשני מעגלים שלובים זה בזה – התחום המשותף הוא המשמעות המשותפת של המילה שחולקות שתי השפות. התחום המשותף יכול להיות גדול או קטן, תלוי במילה – אבל זה תלוי גם בגורמים המצוינים לעיל. בנוסף, ניתן לומר שבגלל שאנשים שונים רואים מילים באופן שונה, גבולות המעגלים האלה משורטטים בקווים ‘מטושטשים’, ולאו דווקא ברורים. לכן:
ישנו דיון בין בלשנים ומדענים קוגניטיביים בשאלה האם השפה שאנחנו משתמשים בה משפיעה על האופן שבו אנו רואים את העולם, ואם כן עד כמה? נאמר לעתים קרובות למשל שלאסקימואים יש ‘כך וכך’ מילים למילה היחידה ‘שלג’ בעברית, המבחינות בין סוגים שונים של שלג. או שאומרים ש”באיטלקית יש 400 מילים לפסטה”. יכול להיות שזה נכון. אבל גם בעברית יש. למה לא? אם איטלקי יכול להגיד ‘פטוצ’יני’ או ‘ספגטי’ או ‘מקרוני’ – למה דובר עברית לא יכול? כולנו יודעים שאלה מילים באיטלקית, אך נקלטו היטב בעברית. ואם לאיטלקי יש מילה מיוחדת לפסטה בצורת צדפה – למה דובר עברית לא יכול להגיד (ואף להמציא) את המילה או את הביטוי “פסטה בצורת צדפה” או “פסטה צדפית” (או משהו דומה)? פרופסור סטיבן פינקר בספרו “אינסטינקט השפה – איך המוח יוצר את השפה” טוען שהיסוד המשותף לכל השפות הוא שלכל השפות יש כלים (גם אם אין להן מילה מיוחדת) לביטוי כל מחשבה. השפה האנגלית מלאה במילים שהושאלו ונספגו משפות זרות: צונאמי (יפנית), פסטה (איטלקית), חוצפה (יידיש), קיבוץ (עברית) וכו’, ואם צריך לתת דוגמה למילה בעברית – “יורה” שאין לה מקבילה מדויקת באנגלית, היינו יכולים למצוא פיתרון בקלות: “הגשם הראשון של העונה”. קיומה או אי קיומה של מילה בשפה הוא תוצאה של כוחות תרבותיים ועובדתיים, וזה חל גם על התחום שאנו נותנים למילה הזאת. ניתן לומר, בבדיחות הדעת, שבאנגלית אין אף מילה ל”יורה” או “מלקוש” (הגשם האחרון בעונה), כי באנגליה התחיל לרדת גשם ביום הבריאה והגשם יפסיק רק ביום הדין! אולם ברור שהעדר המילים האלה באנגלית הוא פונקציה של העדרה של עונה גשומה תחומה היטב. אם ניקח לדוגמה את החליפה הכחולה-שחורה: ניתן לטעון שהאיטלקים רואים צבעים באופן שונה כי יש להם ‘רגישות אסתטית’ גבוהה יותר לצבע. אולי זה נכון ואולי לא, אבל ניתן להעלות טיעון זה כל פעם שמעורב אדם עיוור צבעים – גורם אובייקטיבי ברור בהבנת המשמעות של מילה. החוויה הקולקטיבית של דוברי שפה מסוימת משפיעה באופן ברור ומובחן על משמעות המילים, התחום שלהן ועצם קיומן. למרות זאת, אין סיבה ששפה לא תוכל להבין, לשאול, לכוון או לכוון מחדש מילים על מנת לספוג אותן כאילו היו שלה.
לכן, האופן בו אומה או שפה רואות וקולטות מילה הוא ביטוי ל’שדה הראיה’ בו רואים את המילה.
שוב, אם ניקח את דוגמת סקאלת הצבעים כחול/שחור שלנו ונשתמש בדוגמאות היפוטתיות לחלוטין ונאמר: דובר האיטלקית הממוצע יראה שחור עד דרגה 50 ודובר האנגלית הממוצע יראה שחור עד דרגה 70. אולם אם האיטלקי ה’ממוצע’ רואה שחור עד לדרגה 50 – פירוש הדבר הוא שיהיו אנשים שיקבעו את הגבול גבוה יותר או נמוך יותר על הסקאלה.
בואו ניקח עוד דוגמה: אם הייתי מצייר שולחן פשוט עם 4 רגליים הציור אמור (יש לקוות) להיות מזוהה מייד כשולחן. אם הייתי מקצר אחת מהרגליים היינו מוסיפים שם תואר וקוראים לו ‘שולחן מתנדנד’ – אבל עדיין היינו קוראים לו שולחן. עכשיו – אם הייתי מוריד לחלוטין אחת מהרגליים – האם עדיין כולם היו קוראים לו שולחן? ואם הייתי מוריד שתי רגליים נגדיות, באלכסון, האם עדיין היינו קוראים לזה שולחן? כמה ‘רגל’ צריך להוריד לפני שהשולחן הופך ל’קרש עץ’? אנחנו יודעים באופן אינסטינקטיבי שהשולחן הופך ל’קרש עץ’ ותו לא בנקודה שונה מבחינת כל אדם. בעוד שדוגמת השולחן מתייחסת לשם עצם פשוט, כמה סתירות ישתוללו כשנשתמש בשמות תואר כמו המילה המשפטית האהובה ‘סביר’?
ה’גורם הנע על הסקאלה’ עלול להיות מושפע מכמעט אינסוף סיבות, מרמות שונות של עיוורון צבעים לאור במיקום הספציפי של שבו מסתכלים באותו הזמן. אולם הוא יכול להיות מושפע מגורם סובייקטיבי נוסף – איפה אותו האדם קבע את ה’גורם הנע על הסקאלה’ כשהוא הגדיר את המונח לראשונה (כנראה בילדות המוקדמת).
כפי שנראה להלן, ההקשר חשוב מאוד, לא רק בהגדרת תחום המילה אלא גם ובעיקר בלב המשמעות שלה. האינטרקציה בין אנשים משפיעה אף היא על המשמעות – או לפחות על היקף המשמעות. בדיוק כפי שאנו מתאימים את השפה שלנו שתתאים לקהל שלנו, לפעמים באופן מודע ולפעמים באופן לא מודע (האם זאת הרצאה באוניברסיטה, חדר המלתחה במועדון פוטבול, מסיבת ילדים?), אנחנו יכולים (במודע או שלא במודע) להתאים מילים ואת המשמעות שאנחנו נותנים להן. זה נכון למשל למשחקי מילים ולכפלי משמעות. ילד לא יראה כלום מלבד חרב במילה ‘חרב’, אבל מבוגר שיקרא אותה בשירה יכול לראות ולהוסיף שכבות חדשות למשמעותה.
הקשר
מתרגמים, כמו מתווכים, אוהבים להשתמש בביטוי ‘מיקום, מיקום, מיקום’ כשמבקשים מהם לעזור בתרגום מילה.
הסתכלו על המשפט הבא: “My pen is in my hand”. משפט פשוט וישיר. משוכנע אני, כי כבר בראש שלכם, ואולי באופן אינסטינקטיבי, תרגמתם את המשפט למשהו כמו ‘העט שלי מונח בידי‘. לו הייתם שומעים אותי קורא את המשפט בקול רם הייתם מבינים שהמשפט לא באנגלית. הוא באפריקנס! הנחתם שהמשפט באנגלית אולי מפני שמיד זיהיתם את המשפט והבנתם אותו על בסיס הידע שלכם באנגלית או על בסיס העובדה ששפת האם של כותב מאמר זה היא אנגלית.
יצרתי עוד ‘תחבולה’ משלושה ‘משפטים’ (באנגלית) כדי להראות את החשיבות של ההקשר ואיך אנחנו מסיקים או מניחים הרבה יותר מידע מתוך משפט ממה שאנחנו מעלים על דעתנו.
המשפט הראשון: –
וובכן – ברור שזה לא משפט מלא ושלם. ברור שיש משהו חסר, ובפרט, נושא, והמשפט הזה לא אומר לנו כלום.
המשפט השני: –
ובכן – גם משפט זה אינו משפט מלא ושלם. אולם אם היינו צריכים לנחש מה המילה החסרה רובינו היינו מוסיפים את המילה “משפט”.
המשפט השלישי והאחרון: –
ועכשיו שלושת המשפטים אחד אחרי השני:
1. “This is”
2. “This is not a full.”
3. “This is!”
לפתע, אפילו שה’משפט’ הראשון וה’משפט’ השלישי מורכבים מאותן המילים, המשפט השלישי נעשה הגיוני. זה בגלל שאנחנו מפרשים אותו כאילו כוונתו היא “זה משפט!”, למרות שהמילה משפט לא מופיעה. אנחנו מסיקים זאת בגלל ההקשר בוא אנחנו’שומעים’ אותו. אחת הסיבות היא ההחלפה, המשחק והסדר בין שלושת המשפטים לעיל. אולם יש עוד גורם שפועל כאן. כמו קוסם שמשתמש בכושר הביטוי שלו כדי להסיח את הדעת בזמן שהוא מסתיר את ה’מטבע הקסום’, גם אני השתמשתי בכוונה במילה’משפט’ (בערך 10 פעמים) בין המשפט הראשון והאחרון, ובכך הדגשתי והעליתי את המילה שאני רומז אליה.
כמובן שכאשר מדברים על ההגדרה של מילה בהקשר המשפטי, חייבים לקחת בחשבון שמילה יכולה להיות מוגדרת באופן מיוחד בחוק או בחוזה. כמובן שההקשר של המילה או החוק יצבע אף הוא את המשמעות ואת התחום של המילה. ניקח לדוגמה את הגדרת המילה “סמכות שיפוט”, המסורה, נניח, לבית המשפט השלום, לבית משפט מסוים שישמע עניינים עד לסכום מסוים הצמוד למדד המחירים לצרכן. מעבר לאותו הסכום, העניין יישמע בבית המשפט המחוזי (זה המצב בישראל). לכן – המשמעות של המילה “בית משפט השלום” עלולה להשתנות כל חודש עם פרסום מדד המחירים לצרכן!
ההקשר בתרגום המשפטי מסובך עוד יותר מכיוון שהסמכויות של רשות מוסמכת או ערכאה שיפוטית יכולות להשתנות מאוד ממדינה למדינה ואפילו בין מחוז למחוז. למשל, העבודה של הנוטריון ביבשת אירופה, שהנה כמו-שיפוטית, שונה מאוד מהעבודה של הנוטריון בחבר העמים הבריטי ושונה עוד יותר מעבודתו של הנוטריון (או הנוטריון הציבורי) בארה”ב. שופט שלום במחוז או בשטח שיפוט אחד יכול שיהיו לו סמכויות שונות לחלוטין מאשר שופט שלום בשטח שיפוט סמוך. לכן – מה פירוש המילה שופט שלום? מה התחום שלה? האם הוא שומע תיקים פליליים? תיקים אזרחיים? שניהם? עניינים פעוטים? תביעות חשובות?
בנוסף, מילה יכולה להיות ‘מוגדרת’ כדבר מה מסויים בשטח שיפוט אחד וכדבר מה אחר בשטח שיפוט אחר. לדוגמה – בהעדר חקיקה – האם יהיה זה סביר לנהוג עם 0.02 מ”ג אלכוהול בדם או שיהיה זה סביר אם הרמה היא 0.03?
לכן, בדיוק כמו שמילה חשופה ללחצים מכיוונים שונים על תחום המשמעות שלה, המילה מושפעת גם מהמילים שסובבות אותה (שחשופות ללחצים מכיוונים שונים אף הן). זהו שיקול שצריך לקחת בחשבון כשמגדירים מילה במילון – כלומר כיצד ועד כמה המשמעות של המילה מוגדרת לפי ההקשר בו היא נמצאת.
כבר הזכרנו שהזמן יכול להשפיע על המשמעות של מילה (ראה את הדוגמה ‘עליז’). אולם, לרוב השינויים במילה הדרגתיים הרבה יותר: כאילו שאנחנו זזים על הסולם מ-50 ל-51 ואז ל-52 וכן הלאה. ניקח לדוגמה את המילה ‘Reticent’ (מאופק) שנכנסה לשפה האנגלית מהלטינית (וליתר דיוק – מניאו-לטינית), שפירושה “להישאר בשקט”, והיא התפתחה לאיטה (ולא שינתה את צורתה כמו ‘עליז’) למשמעות: מאופק, מראה ריסון עצמי, מהסס, חסר רצון או מסתייג. אפשר לראות בקלות איך המילה שבמקור פירושה היה “להישאר בשקט” קיבלה את המשמעות “חסר רצון” למרות שהמשמעות לא בדיוק זהה.
קפואות בדיו. נתמכות על ידי ההגנות הבלתי חדירות לכאורה של הרשמיות, “המילה הכתובה” וההכנעה לחכמה הרבה יותר של ‘אלו שבאמת יודעים’. כך נוטים לראות את ההגדרות המילוניות. פונים אליהן ביראה כמעט דתית עם השאלה מה מילים צריכות להביע, ואף מה שהן אמנם מביעות, ו’איש לא יפריד ביניהן’.
הגדרות האלה מובנות כאילו שהן קבועות בזמן (ובמרחב). כאילו שאין לשנות אותן. המדריך לשימוש הנכון והתקין, ‘מדריך ההוראות’למה הפירוש האמיתי של מילה. הגדרות אלה הן “קווים מנחים” רשמיים, שאינם טועים, הם נצחיים וחשוב מכך, הם ה’תשובה’האמיתית והרשמית היחידה. הגדרות של מילים במילון נותנות לנו (לכאורה) את היציבות, הודאות והדייקנות שהמשפט משתוקק להן כל כך. (אולם יש לציין שלפעמים השפה המשפטית שואפת להפך הגמור ומשתמשת במילים מעורפלות במתכוון על מנת ‘להחליק’ חוסר הסכמה או ‘לתת לבתי המשפט להחליט’ וכו’). בפתח העבודה המכוננת שלו אודות “השפה של המשפט” (באנגלית: “The Language of the Law”), מאת פרופסור דיוויד מלינקוף, מופיע ציטוט מפסק דין של Fortesque, C.J. (מאמצע המאה ה-15), שאומר: “אדוני, החוק הוא מה שאני אומר שהוא, וכך היה מאז שהחוק התחיל… למרות שאנחנו לא יכולים כרגע לזכור את הסיבה הזאת”.
אולם, כפי שנראה לעיל, ההגדרה של מילה, כל מילה, כפופה להרבה השפעות, והשפעות אלה חלות גם על הגדרות מילוניות.
אפשר להשתמש בהגדרות מילוניות כדי ‘לתת משמעות’ למילים – מילים שאולי השתנו בזמן שעבר, עברו שינוי צורה או איבדו לגמרי את המשמעות המקורית שלהן.
אנחנו יודעים עכשיו שהחוק אינו בלתי משתנה, וגם לא המילים שמרכיבות אותו. בנוסף, הגדרה במילון לעולם לא יכולה להיות יותר מניסיון של לקסיקוגרפר, או צוות לקסיקוגרפרים, להגדיר מילה, ואפילו הם רק בני אדם, מהסוג שעשוי מבשר ודם, והם כפופים לאותם ‘כוחות משיכה’ סובייקטיביים ואובייקטיביים שפועלים על כל דוברי המילה וכל שומעיה.
יש להטיל ספק במידת ה’רשמיות’ שיש לייחס להגדרות מילוניות; זאת כמובן מבלי לשלול את השימושיות של מילונים ככלי עזר. להפך, מילונים הם שימושיים מאוד בגילוי ה’חשיבה המקובלת’ אודות משמעות המילה, כלומר ‘השימוש המקובל’ בה או ‘לב המשמעות’ שלה.
היום מילונים נוטים להיות תיאוריים, ולא מכוננים, כלומר, הם מנסים לתאר את המשמעות של מילה ולא לקבוע מה היא אמורה להיות.
למרות זאת, הגדרות מילוניות נוטות למספר בעיות בניסיון שלהן לקבוע משמעות קבועה או ברורה או יציבה למילה.
למשל, ה’קשיחות’ של הגדרות מילוניות לא יכולה לקחת בחשבון שינויים במשמעות שמתרחשים אחרי שהמילון יוצא לאור, וגם לא את כל הטונים של המשמעות המושפעים מההקשר. יש לזכור שכל מילון, אפילו מילון מקוון, דורש הרבה מקום ואין אפשרות לכלול בתוך הגדרה מוגבלת למדי את כל רוחב השימושים האפשריים של מילה. הגדרה מילונית יכולה גם לפספס מקרים של שימוש חדשני או מקורי בשפה, למשל השימוש של משוררים בחופש האומנותי.
בנוסף, המילונים יכולים גם להשתמש במקורות מילוניים אחרים, ובכך להגביר את הבעיות של הקשר ושינוי לאורך הזמן: “כתוצאה של שינוי וצמיחה קבועים בשפה, עד שהמילונים מודפסים הם כבר לא מעודכנים.” יש לציין שלרוב, עובר זמן רב בין פרסום מהדורה חדשה של מילונים מודפסים – ואפילו מילונים באינטרנט לוקחים את הזמן עד שמונח מתעדכן. כל מה שצריך לעשות זה לראות את הטרמינולוגיה של האינטרנט ושל היי-טק – הרבה ממנה נמצא בשימוש יומיומי – כדי לראות באיזו מהירות השפה יכולה להתפתח ולצמוח.
גם קצב ההתפתחות המהיר של האינרנט לא מבטיח שהמשמעויות של מילים יישארו יציבות. מילונים באינטרנט מבוססים לעתים קרובות על הגרסאות המודפסות ולכן הם סובלים מאותן מחלות. גרוע עוד יותר הוא השימוש (למשל – המילון האנגלי-עברי-אנגלימורפיקס, בכתובת www.morfix.co.il) בתרגום מכונה (כמו Google Translate). בעוד שמילון זה (מורפיקס) פועל היטב כמילון אנגלי-עברי-אנגלי על בסיס מילה בודדת, כשחסרה מילה במילון – או בעיקר כשמעורב ביטוי או צמד מילים – מתווספת למילון אפשרות להשתמש בשירות Google Translate. זה בעייתי משתי בחינות: ראשית – זהו לא מקור מילוני בכלל אלא מקור חיצוני, שכלל אינו נשלט על ידי המילון או מושפע ממנו; שנית – זהו לא ניסיון לתרגום מדויק, אלא אמצעי מאולתר להשלמת פערים במילון. הוא אפילו לא מתיימר להיות הגדרה מדויקת אלא רק “ניסיון לתת תשובה כלשהי, בתקווה שזאת תהיה קרוב ככל הניתן לתשובה הנכונה”. התוצאות הן, אם להיות כנים, מגוחכות למדי רוב הזמן. אני חושב שמה שכל קורא מחפש כשהוא מחפש הגדרה במילון הוא ניסיון לקבל הגדרה קרובה ומדויקת ככל האפשר, גם אם אי אפשר להשיג שלמות-חובקת-כל. השפה רחוקה מלהיות משוואה אלגוריתמית ו’קירובים’ או אפילו ‘אבסורדים’ ברורים הם לא מה שקורא המילון מחפש. דוגמאות ל’אבסורדים’ הללו ברורות במיוחד כשמחפשים ביטוי ולא מילים ספציפיות, וכך “fruity capital” הוא התרגום של “הון פירותי”, ו”זכויות אוויר” הוא התרגום של “pooled interests”. בנוסף, אלה דוגמאות של צירופים שנבחרו באופן אקראי ממילון, והן מדגימות את העובדה שזאת לא טעות או שגיאת הקלדה.
דוגמה נוספת: לאחרונה כתבתי אי-מייל לעורכת שלי וביקשתי ממנה “Take a quick squizz at this”. אחרי ששלחתי לה את האי-מייל החלטתי לחפש במילון את ההגדרה של המילה ‘squizz’ למרות שידעתי שהיא לא רשמית. לא מצאתי את המילה באף מילון וגם לא בחיפוש ב- Google (מלבד כשם מסחרי). למרות זאת, העורכת לא התקשתה כלל להבין למה התכוונתי כשהשתמשתי במילה חדשה ומומצאת לחלוטין; ואני בטוח שכל קורא סביר היה מבין שזאת בסך הכל דרך בלתי רשמית, מלגלגת למחצה להגיד “תראי את זה!”. שוב, ההקשר הוא המפתח. אולם, להקשר זה מתווספת היכולת האנושית יוצאת הדופן להסתגל, היכולת להבין במלואו דבר מה שלא היה קיים לפני רגע, במקרה זה באופן חלק כמעט לחלוטין וללא מאמץ. בואו נראה אם Google Translateיודע לעשות את זה!
באיזה מקורות משתמשים המילונים כדי לאסוף ולהגדיר מילים? במאמרה, פרופסור אפריל (Aprill) מתייחסת לשימוש שעושים מילונים אמריקאיים כמו “Webster” ב’תקשורת המקובלת’, למשל ובעיקר הניו יורק טיימס, כדי למצוא את המשמעות המקובלת של מילים. כך היא מסיקה – אולי במאמץ – שהניו יורק טיימס הוא זה שקובע את המשמעות של מילים בחוקים, פסיקות ובתחיקות ותקנות שונות. “ליתר ביטחון, הם מפרשים את החוק לפי הניו יורק טיימס”, ובכך משקפים גם הטיה מעמדית, סוציולוגית וגיאוגרפית. יש לחזור ולומר שהאופן בו אדם אחד או חלק מהאוכלוסייה משתמשים במילה אינו בהכרח האופן בו חלקים אחרים של האוכלוסיה משתמשים בה.
אפריל מצטטת ממקרה Nix v. Hedden, מקרה מכס ובלו, בו השאלה היתה האם עגבניה היא פרי או ירק. בית המשפט דחה את ההגדרה המילונית של העגבניה כפרי וקבע ש”בשפה המקובלת של אנשים, עבניה היא “ירק שגדל בגן המטבח… ולא מגישים אותו, כמו פירות, כקינוח…”
לסיכום, חשוב להדגיש שמאמר זה אינו מנסה לטעון שמילים הן חסרות צורה או שאין להן משמעות. בכלל לא. אולם, חשוב להיות מודע למה ש’היקף’ המילה כולל ולדעת שלא כולם רואים ‘תחום’ זה באותו האור. מילים כפופות ללחצים אובייקטיביים וסובייקטיביים וכן לשטף של זמן והקשר.
A word means what it means because we say it means what it means. But what do ‘we say’? Ahh… well! That’s up for debate – isn’t it?
בשיר הפופולרי של לד זפלין, “A Stairway to Heaven”, יש שורה: ‘כי אתה יודע שלפעמים למילים יש שתי משמעויות’ – וובכן, למעשה, לעתים קרובות יש להן יותר משמעויות. הרבה יותר. וגם הרבה גוונים.
